ווזיה – התחנה הראשונה של אפיקים בגליל

ווזיה – אתר נעלם מראשית ההתיישבות בגליל העליון

 

יצחקי גל

 

שנים רבות שמעתי את הסיפור על חברי קיבוץ אפיקים, שישבו בתחנתם הראשונה בשנת 1924 במקום בעל שם קצת משונה – ווזיה. כן שמעתי שהמקום נמצא אי שם בעמק החולה. שאלתי כמה מזקני אפיקים היכן המקום. איש לא ידע לענות על שאלתי. אפילו  ישראל חופש, שלפני כשנה מלאו לו מאה שנים ושהיה מקים הארכיון בקיבוץ ומנהלו במשך שנים רבות, לא ידע את התשובה.                                                                                   בספר על תולדות קיבוץ אפיקים מסופר, שהגרעין הראשון של הקיבוץ, אשר עבר ארבע תחנות עד שהגיע לנקודה הנוכחית, ישב בווזיה [התחנה הראשונה] בשנת 1924, וחבריו עבדו שם בגידול טבק. בספר כתוב, כי הם זכרו במיוחד שהייתה זו עבודה קלה [יחסית לעבודות שעשו אח"כ בעמק הירדן, בבננות ועוד], משום שתפקידם היה בעיקר להשחיל את עלי הטבק על חוטים.

 במסגרת סקר שנערך לאחרונה בעמק החולה [במסגרת פרוייקט לייף] הגעתי למקום הנעלם הזה ואף פגשתי כמה אנשים, אשר סיפרו לי פרטים מרתקים עליו. המקום נבדק ע"י הארכיאולוג י. סטפנסקי. אולם, משום גילו "הצעיר" יחסית לא היה המשך למחקר זה. המידע שבידי עדיין חלקי, ויש עוד הרבה מה לחקור – אבל החלטתי לכתוב ולפרסם את הסיפור, בעיקר כדי לתרום להצלת מה שנותר מהאתר וכן כדי לאסוף מידע נוסף עליו.

הסיפור מתחיל, כנראה, בערך בשנת 1910. איכרי ראש פינה היו צריכים לצאת ולעבד את שדותיהם הרחוקים, ובכל ערב היו צריכים לחזור אל המושבה. אמצעי התחבורה היו עגלות רתומות לסוסים. לא לכולם היו אמצעים אלו, והם נאלצו ללכת ברגל כמה קילומטרים מידי יום. העניין היה קשה ומסוכן. הם פנו אל הברון רוטשילד וביקשו שיעזור להם במימון הקמת חוות בשטחים החקלאיים, כפי שנהגו שכניהם הערבים שהקימו "מזרעות" בשדות.  הברון נענה לבקשתם, ואז הוקמו שתי חוות, שהגידול המרכזי בהן היה הטבק. חווה אחת נקראה בשם מוג'ווז" [זוג-בערבית], והשניה- ווזיה. מקור השם, כנראה, בשמו של אדם מסויים.

מחוות מוג'ווז לא נשאר שריד, משום שהיא הייתה במקום שהיום נמצא בו שדה התעופה מחניים. מידע רב על המקום נמצא בידי אסנת רסקין מראש פינה. חוות ווזיה שרדה, אולם נשכחה ברבות השנים, ושיני הזמן כירסמו בה. למזלי הרב פגשתי איש אשר חקר את אזור רמת כורזים שנים רבות – טומי עמית מכפר הנשיא, והוא הביא אותי לווזיה.

האתר נמצא על הגדה הצפונית של נחל מחניים, והוא מוקף מטעים וחורשות אקליפטוס. בשטח החווה עצמה שרדו קירות אבן, ובהם שילוב יפה של אבן בזלת וגיר. למרות שהמבנים הרוסים מאוד- במקומות אחדים כמעט עד פני הקרקע, ובמקומות אחרים הקירות שרדו לגובה 2 מטרים – ניתן להבחין שהייתה כאן חצר גדולה ובה מבנים שרובם היו בנויים מסביבה, כלומר צמודים לחומה. גם במרכז היה לפחות מבנה גדול אחד. במקומות אחדים הבחנו בקמרונות שנשאו את הגג, וכן בפתח למרתף ובדלתות וחלונות. בחומה הצפונית היו שני שערים. כלומר- הבניה הייתה בהחלט ברמה גבוהה.                                                                                                             היום המקום מכוסה בקוצים, ואלמלא באנו בסתיו יתכן שלא היינו רואים כמעט דבר.

על פני השטח מצאנו שברי רעפים, המאפיינים את הבניה בתקופת העלייה הראשונה והשנייה. אלה מכונים "רעפי מרסיל", למרות שיצרו אותם במקומות שונים במזרח התיכון. אמנם  מדובר רק בשברי חרס לא גדולים, בכל זאת ניתן לשאוב מהם מידע רב וגם יופי. על רובם מוטבעים בתבליט חרקים שונים, כגון דבורה, זבוב, פרפר וכו'. אלה סמלים מוכרים של המפעלים שייצרו את הרעפים, וניתן למצוא אותם על רעפים במקומות שונים, בעיקר מתקופת העלייה הראשונה והשנייה. בווזיה מצאנו גם תבליט של כלב, שאינו מוכר בארץ ובגליל.

   ממקורות שונים נודע לי, שעוד בשנים האחרונות היו שלקחו (בגניבה) מהאתר אבן לבניה.

פניתי למועצה לשימור אתרים. הסתבר שהם אינם מכירים את המקום, אולם ישמחו לסייע בשמירתו.

את נושא השימור אין לראות רק כהתרפקות נוסטלגית על העבר. יש לו השלכות כלכליות, תיירותיות, חינוכיות, אסתטיות, תכנוניות ותרבותיות, שכבר כיום מפיקים מהן תועלת רבה בגליל. די לראות אתרים כמו מטולה, ראש-פינה, יסוד המעלה, תל- חי ואחרים – שהפכו לא רק לאתרי ביקור ולימוד העבר, אלא גם למסעדות ייחודיות המושכות קהל שמחפש אווירה תרבותית-ישראלית, לבתי מלון ייחודיים ועוד. שימור שרידיה של חוות ווזיה חשוב כדי לשמר עוד פן של ההתיישבות בגליל. הנקודה העיקרית שיש להדגישה – האתר נמצא בסכנת היעלמות ממשית!

   מי שקורא את המאמר ויש בידו מידע על המקום – בכתב, בעל פה והכי טוב בתמונות מפעם – מוזמן לספר לנו או לשלוח. אנו מבטיחים להחזיר הכל.

  לסיום: תודה לכל האנשים שסייעו בידינו להגיע למקום ולקבל עליו מידע: משפחת רסקין בראש פינה, טומי עמית, יוסף סטפנסקי ותמר לוי מבית יגאל אלון.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: